יפן שולחת חללית לירחי מאדים — כדי להביא לנו דגימות מהחלל
חזרה לכל הכתבות
חדשות טכנולוגיה16 באוגוסט 20264 דקות קריאה• מאת מייקרלאב

יפן שולחת חללית לירחי מאדים — כדי להביא לנו דגימות מהחלל

החללית MMX של יפן מתכוננת לצאת לדרך — לנחות על פובוס, הירח של מאדים, לאסוף סלעים ולהחזיר אותם לכדור הארץ ב-2031. למה זה מרגש? מה זה אומר על העתיד שלנו? ואיך זה קשור למה שאתם לומדים?

למאדים יש ירחים!

ויפן עומדת לשלוח אליהם חללית. בעוד כמה חודשים, מרכז החלל טאנגשימה ביפן ישגר את החללית MMX (Martian Moons eXploration) לעבר הירחים של מאדים — פובוס ודימוס. המטרה? לנחות על פובוס, לאסוף לפחות 10 גרם של חומר מפני השטח, ולהחזיר אותו לכדור הארץ בשנת 2031. כן, כן — להביא סלעים מהירח של מאדים. בחזרה. לפה.


רגע, למאדים יש ירחים?

כן! שניים, והם די מוזרים:

  • פובוס (Phobos) — הגדול מבין השניים, אבל בכל זאת קטן מאוד: רק 22 ק"מ רוחב. הוא מקיף את מאדים כל 7.5 שעות (כן, שעות — לא ימים!). הוא מתקרב למאדים כל הזמן, ועוד מיליון שנה הוא יתנגש במאדים או יתפרק לטבעות.
  • דימוס (Deimos) — הקטן יותר, רק 12 ק"מ רוחב. הוא רחוק יותר ממאדים ומקיף אותו פעם ב-30 שעות.

שניהם נראים כמו תפוחי אדמה מרוטשים ומלאי מכתשים. לא בדיוק הירח היפה שלנו.


למה לשלוח חללית לירח של מאדים?

השאלה הגדולה שמעסיקה את המדענים היא: מאיפה הגיעו הירחים האלה? יש שתי תיאוריות:

  1. תיאוריית ההתנגשות — גוף שמיימי גדול התנגש במאדים, והשברים שעפו הפכו לירחים.
  2. תיאוריית הלכידה — הירחים היו אסטרואידים ששוטטו בחלל, והכבידה של מאדים "תפסה" אותם.

למה זה משנה? כי אם הירחים הם אסטרואידים שנלכדו, הם מכילים חומרים מהחלק החיצוני של מערכת השמש — חומרים שאולי הביאו מים ותרכובות אורגניות לכוכבי הלכת הפנימיים (כולל כדור הארץ). במילים אחרות: הם עשויים להכיל רמזים למקור החיים עצמם.


איך מביאים סלע מפובוס לכדור הארץ?

זה לא פשוט בכלל. הנה התהליך:

  1. שיגור (2026) — החללית יוצאת מכדור הארץ על טיל H3 יפני.
  2. הגעה למסלול מאדים (2027) — החללית נכנסת למסלול סביב מאדים ומתחילה לצלם ולמפות את שני הירחים.
  3. נחיתה על פובוס (2028-2029) — החללית יורדת לפני השטח של פובוס. רכב חלל קטן בשם IDEFIX (על שם הכלב של אסטריקס!) יוצא לחקור את הקרקע.
  4. איסוף דגימות — החללית אוספת לפחות 10 גרם של חומר מפני השטח.
  5. תצפית על דימוס — החללית טסה ליד דימוס ומצלמת, אבל לא נוחתת עליו.
  6. חזרה (2031) — תא חזרה קטן נפרד מהחללית ונוחת... באוסטרליה! עם הסלעים מפובוס.

סה"כ: כ-5 שנים מהשיגור עד שהדגימות מגיעות לכדור הארץ.


האתגר הכי קשה: לנחות בלי ליפול

הכבידה על פובוס היא ממש נמוכה — פי 2,000 פחות מהכבידה על כדור הארץ. זה אומר שאם תקפצו שם, תעופו למעלה לאט מאוד ותישארו באוויר שניות ארוכות. לחללית זה בעיה: אם הנחיתה קשה מדי, החללית עלולה לקפוץ בחזרה לחלל במקום להישאר על הקרקע.

לכן מהנדסי מיצובישי פיתחו רגלי נחיתה מיוחדות שבולמות את הזעזוע ומונעות מהחללית ליפול. זה כל כך קשה שיפן כבר התנסתה במשהו דומה: ב-2024 החללית SLIM ("צלף הירח") נחתה על הירח שלנו — ונפלה על הצד. אבל היא עדיין עבדה ושלחה מידע!


המתחרים: סין גם רוצה להביא דגימות

יפן לא לבד. לסין יש תוכנית משלה: החללית טיאנוון-3 שמתוכננת לשיגור ב-2028, גם היא אמורה להחזיר דגימות ממאדים עצמו (לא מהירחים) ב-2031. מי תגיע ראשונה? זה כמו מרוץ — רק שהפרס הוא סלעים ממאדים.

ומה שמעניין: נאס"א (NASA) אספה גם היא דגימות ממאדים עם הרובר פרסיברנס, אבל תוכנית החזרת הדגימות בוטלה לאחרונה על ידי ממשל טראמפ. כך שכרגע יפן וסין מובילות את המירוץ.


אז למה זה קשור אלינו?

אתם אולי חושבים: "סלעים ממאדים? נחמד, אבל מה זה קשור אלי?" התשובה: הרבה יותר ממה שנדמה לכם.

ראשית, זה רובוטיקה. כדי לנחות על ירח קטן ולאסוף דגימות אוטונומית, החללית צריכה לקבל החלטות לבד — אי אפשר לשלוט בה מרחוק כי האות לוקח דקות להגיע. זה בדיוק הסוג של תכנות שלומדים במייקרלאב — לתכנת רובוט או תוכנה שחושבים לבד.

שנית, זה מדע אמיתי. הסלעים שיחזרו ייבדקו במעבדות, ואולי יגלו משהו שישנה את הבנתנו על מערכת השמש. זה כמו הרגע שבו מישהו גילה שכדור הארם מסתובב סביב השמש ולא להיפך.

שלישית, זה העתיד שלכם. המשימה הזו היא צעד לקראת שליחת בני אדם למאדים. פובוס יכול לשמש כ"תחנת חלל טבעית" — מקום לנחות בו, להצטייד, וממנו לצאת למאדים עצמו. אם אתם בני 12 היום, ב-2040 אתם תהיו בני 26. מי יודע מה תעשו?


3 עובדות מפתיעות על פובוס

  • הוא מתקרב למאדים כל הזמן — פובוס מתקרב למאדים ב-2 ס"מ בשנה. בעוד 50 מיליון שנה הוא יתנגש במאדים או יתפרק לטבעות (כמו הטבעות של שבתאי).
  • הוא נקרא על שם אל הפחד — במיתולוגיה היוונית, פובוס ודימוס היו הבנים של ארס (אל המלחמה = מאדים). פובוס = פחד, דימוס = אימה.
  • הכבידה שם כל כך נמוכה שאם תעמדו על פובוס ותקפצו, תקפצו לגובה של קילומטרים. ותיקח לכם דקות לחזור לקרקע.

מה תוכלו לעשות אתם?

אם הכתבה הזו עשתה לכם חשק לחלל — אתם לא צריכים לחכות ל-2031. הנה דברים שאפשר לעשות כבר עכשיו במייקרלאב:

  • לתכנת רובוט — רובוטים כמו Micro:bit ו-Arduino מלמדים את הבסיס של תכנות אוטונומי, בדיוק כמו החללית MMX.
  • לבנות משחק חלל — ב-GameMaker או Scratch אפשר לבנות משחק שבו אתם מנחיתים חללית על ירח. לא קל — אבל גם לא ליפנים!
  • למדל תלת-ממד של פובוס — ב-Tinkercad אפשר לבנות דגם תלת-ממדי של פובוס ולהדפיס אותו במדפסת תלת-ממד.
  • לעקוב אחרי המשימה — אתר הבית של משימת MMX (mmx.jaxa.jp) מעדכן על ההתקדמות. תקראו, תשאלו שאלות, תהיו סקרנים.

הסקרנות היא הכלי הכי חזק שיש לכם. היא זו שגרמה למדענים ביפן לבנות חללית ולשלוח אותה מיליון ק"מ מפה. והיא גם מה שיביא אתכם רחוק — אולי גם מיליון ק"מ.

תגובות (0)

אין עדיין תגובות. היה הראשון!

הישארו מעודכנים

הירשמו לניוזלטר שלנו וקבלו תכנים חדשים ישירות למייל