המחקר שבו סקרנות שיפרה זיכרון גם לדברים שלא שאלו עליהם
ב2014 פרסם צוות חוקרים בראשות מתיאס גרובר ניסוי מתוחכם. משתתפים דירגו כמה הם סקרנים לדעת את התשובה לשאלות טריוויה שונות, למשל: מה המושל שאסר את הקמצנות בגיטרות ג'אז בשנות הארבעים? ואז, בזמן שהמתינו לתשובות, הוצג להם במקרה מידע נוסף, שלא קשור לשאלה: פרצוף, מספר, צורה.
התוצאה הייתה מפתיעה פעמיים. ראשית, תשובות לשאלות שעוררו סקרנות זכרו טוב משמעותית יותר. שנית, וזה החלק המדהים, גם המידע הצדדי, זה שהופיע סתם בזמן ההמתנה, נשמר טוב יותר. סקרנות לא מיקדה את הזיכרון. היא פתחה אותו.
מה נדלק במוח כשאנחנו סקרנים
בבדיקות הדמיה של המוח נראתה הסיבה. במצב סקרנות נדלקים אזורים במעגל התגמול, אותם אזורים שפגשנו בכתבה על משחקים. במקביל, ההיפוקמפוס, מרכז הזיכרון, נכנס למעין מצב המתנה פתוח. המוח עומד על המשמר, מוכן לקלוט.
במילים אחרות, סקרנות היא לא גחמה או עניין רגעי. היא מצב פיזיולוגי של המוח, שבו שערי הקליטה פתוחים לרווחה. חומר שנלמד בתוך המצב הזה נכנס פנימה בקלות אחרת לגמרי.
השאלה שמותחת את המוח
מדוע דווקא שאלה עושה את זה? הפסיכולוג ג'ורג' לוונשטיין הציע הסבר שנקרא תיאוריית פער המידע. סקרנות נולדת מהפער בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו רוצים לדעת. הפער נוצר, והמוח חווה את החסר כמעין רעב. סגירת הפער היא התגמול.
וזה מסביר גם את הכיוון ההפוך. פער קטן מדי, כשהתשובה מוכרת, לא מדליק כלום. פער גדול מדי, כשהשאלה רחוקה מאוד מהעולם של התלמיד, מייצר תסכול. הסקרנות חיה בדיוק באמצע. בדיוק כמו מצב הזרימה מהכתבה על משחקים.
מה מכבה סקרנות בכיתה
הבעיה היא שבית הספר מאוד טוב בלסגור פערים, והרבה פחות טוב בלפתוח אותם. תשובה שמגיעה לפני שמישהו שאל. כותרת שיעור שמנוסחת כמו עובדה, לא כמו חידה. והמשפט שהורג יותר סקרנות מכל משפט אחר: זה יהיה במבחן. מה שמעניין בגלל עצמו הופך להיות נדרש, והרעב מוחלף בהגשה.
חמישה כלים לפתוח את השערים
- לפתוח בשאלה, לא בכותרת. לא נושא השיעור: תנועת גופים. אלא משהו כמו: אם תפילו נייר וספר מאותו גובה, מה יגיע קודם? הרוב ידעו את התשובה של אפולו, וזה בדיוק הפער המושלם.
- הדגמה לפני הסבר. להראות תופעה מוזרה בלי להסביר אותה, ולתת לפער לעבוד. ההסבר שמגיע אחרי הסקרנות נשמר אחרת לגמרי.
- לתת לתלמידים לבחור זווית. אותו חומר, שלוש דרכים לגשת אליו. הבחירה, ולו הקטנה, מעוררת בעלות, ובעלות מעוררת רעב.
- לוח שאלות פתוחות. שאלות טובות שנשארות תלויות בכיתה במשך ימים, בלי תשובה מיידית. לא כל שאלה צריכה להיסגר בתוך ארבעים דקות. חלק צריכות בכלל לא להיסגר.
- רלוונטיות לפני פורמליות. לחבר את החומר לעולם של התלמידים לפני שמציגים את המונחים וההגדרות. המונח לבד הוא משקל. הוא צריך משהו להיתלות עליו.
במעבדה הסקרנות נולדת מהידיים
ולכן חדר מייקרים הוא מכונת סקרנות טבעית. השאלות שם לא מגיעות לפני העבודה, הן נולדות ממנה. הילד שמרכיב מעגל והנורית לא נדלקת לא צריך מורה שיגיד לו להתעניין בזרם חשמלי. הוא צריך את התשובה, עכשיו. הרעב קיים, השערים פתוחים, והחומר שיגיע באותו רגע ייכנס לעומק.
זו הסיבה שהדרכה במעבדה בנויה מהתוצר אל הידע, ולא להפך. קודם בונים, ואז רוצים להבין. לא קודם מבינים, ואז מרשים לבנות.
לסיכום
סקרנות היא מפתח שמוחזק פיזית במוח. מצב שבו מעגל התגמול דולק והזיכרון פתוח לקליטה. המורה שמתחיל את השיעור בשאלה במקום בתשובה, ושמשאיר לפער לעבוד, לא מבזבז זמן על חימום. הוא משנה את המצב שבו החומר ייקלט.
זו הכתבה השישית בסדרה. קראו גם על מה משחקים מבינים על המוח, על רגע אחרי הטעות, ועל חיווט המוח מחדש.